אביבית בלס ברנס

אולגה ודלקרואה - בין מזרח למערב

אולגה בלקינגד חנקין מתוארת כאשה חזקה, עצמאית, דעתנית ושאפתנית. היא רצתה ללמוד רפואה, אך עלתה לראשון לציון מרוסיה בסוף המאה ה-19. היא היתה מיילדת וחובשת ובת זוגו של יהושע חנקין. היתה מקורבת לבתי נכבדים ערביים, ופעלה להצלחת ה"מפעל החנקיני".

ב- 1915 גלתה עם בעלה לתורכיה, הם חזרו לתל אביב בתום מלחמת העולם הראשונה.

התמונה שלה עם חברותיה, אולי בדירתה, צולמה כנראה לאחר חזרתם.

האסוציאציה המיידית שהיתה לי מתמונה זו היא ציורו של דלקרואה "נשות אלג'יר במגוריהן", 1834.

ציור זה צוייר עקב מסעו של דלקרואה למרוקו ולאלג'יר באותה תקופה. הנשים המתוארות בציור, אמנם כנראה נשות הרמון, נמצאות בסיטואציית מנוחה, משוחחות ביניהן, מעשנות נרגילה.... שתיים מהן משוחחות ואחת מבודדת יותר, מהורהרת ופונה אלינו. מבחינה ויזואלית, בולטים השטיח האוריינטלי, התלבושות המאפיינות את הזמן והמקום, האריחים, הדמות השחורה, והדמות המבודדת קמעה בצד שמאל של התמונה, המישירה מבט אלינו - הצופים.

בתמונה של אולגה וחברותיה, ניתן לראות ארבע דמויות נשים המשוחחות ביניהן בסלון, גם כאן שטיח פרוש על הרצפה, וילון על החלון ותלבושות המאפיינות את התקופה, אך לא את המקום. אחת הדמויות שחורה (לבושה בשחור), השאר לבנות (לבושות בלבן). אולגה עצמה קצת מבודדת מהחבורה, יושבת בצד ימין של התמונה ומישירה מבט אלינו - הצופים.

בשני הדימויים, מעבר למפגש בין הנשים יש מפגש בין מזרח למערב, כשברקע סיפורי נדודים והגירה. דלקרואה הצרפתי נסע לאלג'יר והתפעל מהאקזוטיות של נשות המזרח. אולגה הרוסיה וחברותיה שכנראה היו מערביות במקור גם הן, יושבות בלבוש אירופאי בלב המזרח, בפלשתינה.

אני רוצה ליצור חיבורים בין הנשים של דלקרואה לאולגה וחברותיה, לערבב את העולמות, להפגיש ולעמת אותם, ולהעלות שאלות בדבר הגירה ונדודים, שייכות מול זרות, מצב האישה לעצמה ומול חברותיה, הגשמה עצמית מול תפקיד בחברה.

כל העבודות בטכניקה מעורבת ודיגיטלית על נייר

אז'ן דלקרואה "נשות אלג'יר                                                         אולגה בלקינד (מימין) וחברות,

במגוריהן", 1834                                                                       שנות ה-20 למאה ה-20