את הקו אסמן בשחור
אמתח אותו כמעט,
עד שייקרע.
מהקו צומחות אותיות,
מילים בורחות,
הקו הנודד מסתעף ומתפצל
רץ על פני השטח הלבן
משאיר סימן, חותם,
מתווה את החסר,
רושם וחורט
את
מקומו בעולם.
ואני האוחזת בעיפרון
מושיטה ידי קדימה
קוראת בשבחו של הקו
ומקווה
שלא יימחק.