סולם אדום
שמטפס אל על
עוצר באות ו'.
אם הקו שחוצה אותו
יהיה ירוק,
הסולם יוכל להמשיך בדרכו
לטפס הלאה
לשאר האותיות.
בכל שלב
של הסולם
יישאר שריד
אולי פסיק,
אולי מקף,
אולי נקודתיים,
לפעמים אפילו נקודה.
זה לא אומר
שיתחבר משפט,
זה מסמן שאיפה
שאיפת טיפוס
על סולם אדום
כשעל כל שלב
נותר שריד.
יום אחד, בסוף המסע,
או אולי באמצעו,
אלקט את השרידים
אאסוף ואנצור
ורק לאחר
הרבה הרבה זמן
איאות לפתוח
לשחרר
לגלות
להאיר
ולשלח הלאה.
ואז יוותר הסולם האדום יתום
הוא עצמו שריד
ושלביו עדים
וזו לא תהיה עדות שקר
כי אם עדות אמיתית.
ואני אתבונן מן הצד
ואדע
כי טוב
עשיתי.
לנוף הפנימי
אין חוקים
לנוף הפנימי
אין חוזים!
בדהירה או בעמידה
באוזניים זקופות
בעיניים מצומצמות
בין הרים ובין גבעות
בין צבעים ובין צורות
אולי
אף
ללא מילים.
כנגינת פסנתר
על פני מים
צלולים,
אלך
אדבר
אעמוד
ואביט נכחה
ישר, קדימה, הרחק,
הלאה,
לשם, למקום האחר
למקום השונה
למקום הנבדל
אלי.