כשהמילים נדחפות

מתדפקות ודוהרות

הרבה יותר מהר

מקצב הכתיבה שלי,

אני רוצה לעצור

להרים להן מחסום

ולשאול למה?

לאן אתן רצות?

מה כל כך דחוף?

שבו בשקט,

חכו.

חכו.

אבל הן לא רוצות

והן רבות,

המון סוער

שועט ודוחף

ונדחף והודף

בסוף אני אכנע

אני יודעת זאת עכשיו,

בסוף אקח את העיפרון

ואתן להן לזרום

לשטוף

להשתלט עלי כליל

למלא אותי עד תום

ולנהור ממני הלאה

בגלים,

במעגלים

בלהקות שלמות

עד

האחרונה

שבהן.